- wagnerhadas
- Jan 9
- 1 min read

כמטפלת, אני פוגשת מדי יום אנשים הנושאים איתם את מסע חייהם – את הכאב, האתגרים והתקוות. לעיתים קרובות אני מוצאת את עצמי חוזרת לרעיון הבסיסי: החיים מזמנים לנו אתגרים לא כעונש, אלא כהזדמנות.
המכשולים, הבעיות, המחלות – הם סימני דרך. הם לא אויבים, אלא מורים. אם נלמד להתבונן בהם בעין בוחנת ומקבלת, נגלה שהם פותחים לנו דלתות לצמיחה ולשינוי. אם, לעומת זאת, נבחר להתעלם מהם, הם עלולים להתעצם ולהפוך למשברים משמעותיים.
הסבל, הפיזי או הנפשי, הוא לעיתים קרובות קול פנימי שמבקש שנתעורר – שנשאל את עצמנו אם אנחנו נאמנים לדרך שלנו, אם אנחנו מקשיבים לצרכים האמיתיים של גופנו ונפשנו.
לא תמיד קל לעשות שינוי, אבל לעיתים זהו ההבדל בין חיים שלמים לבין מחלה כרונית שמלווה אותנו לאורך זמן. שינוי בתזונה, בהרגלים או באופן שבו אנחנו בוחרים להסתכל על העולם, יכול להיות קרש קפיצה לבריאות ולרוגע.
אולי זה השיעור הגדול ביותר שלמדתי בקליניקה: תמיד יש לנו בחירה. הבחירה להקשיב, להרגיש, ולעשות את הצעד הראשון לעבר בריאות – גם אם הוא קטן.